אסתי נח - פברואר 2010

שמי אסתי נח ואני חפה מידע בהשקעות בכלל ובהשקעות נדל"ן בפרט. לכן אני נעזרת בחברים ובמכרים בכל הנוגע לנושאים אלה.
 
לפני שלוש שנים התבססתי על המלצות "מומחים" כאלה ואחרים שייעצו לי להשקיע את כספי בבורסה. "מומחים" אלה ידעו לעשות הון לעצמם במשך הרבה מאוד שנים והם ממשיכים לעשות זאת גם כעת ואני מאחלת להם שימשיכו כך גם בעתיד. אלא שאני נכנסתי לבורסה בתקופה שכל השווקים הפיננסיים קרסו ואיתם גם אני. צירוף של חוסר ידע וחוסר מזל.
בצר לי, פניתי למכרה יקרה וותיקה – ברברה פז והיא קישרה ביני ובין תולי וגלעד. נפגשנו במסעדה הלבנונית באבו גוש וכבר בשנייה הראשונה היתה תחושה שאנחנו חברים ותיקים. השיחה קלחה – דיברנו על הילדים, טיולים, לימודים ואוכל ורק בסוף נזכרנו לשם מה נתכנסנו.
 
הקדשנו לנושא פלובדיב מספר דקות ועל מנת לחסוך לי כאב ראש ביקשתי מתולי לשלוח את כל המסמכים לעו"ד שרלי פז (בעלה של ברברה ובן כיתה שלי). הבטחתי לתולי שאם שרלי יגיד כן אצטרף וכך היה.    
הצטרפתי מתוך ידיעה ברורה שזו השקעה עם סיכון רב, ו"המומחים" דאגו להזכיר לי את זה בכל הזדמנות. הם דאגו לשלוח אלי כל כתבה על התרסקות הנדל"ן בעולם ובמזרח אירופה בפרט. לכל פנייה כזו היתה לי תשובה מוחצת – "בפלובדיב אולי אפסיד, אולם בבית ההשקעות כבר הפסדתי והרבה". היתרון הגדול של השקעה בפלובדיב שמדובר באנשים שאני סומכת עליהם. משפחת פז הוכיחה את עצמה בעבר ואני ממשיכה לשים את מבטחי בה.
ב-18.02.10 טסתי לפלובדיב בחברת תולי, יובל, ברברה. השתתפתי בישיבות ובפגישות כאלה ואחרות. התפעלתי מכושר הניהול של החבורה, מנועם הליכותיהם ומהמקצועיות. כן ואיך אפשר לשכוח את ההרמוניה בין החבורה מישראל והצוות הבולגרי (דני וג'ורג – זוג מופלא בהחלט).
למזלי, נזדמנה לי אפשרות להכירם גם בנסיבות לא שיגרתיות. בביקור במלניקוב קרתה תקלה ברכב השכור ונאלצנו להמתין זמן ממושך לחילוץ. סיטואציה לא נעימה בדרך כלל – אולם עם חבורה שכזו היתה זו חוויה מרנינה. מסתבר שהחבורה הזו יודעת לעבוד גם בתנאי לחץ וגם בתנאים מאוד לא נוחים, מחוץ למשרדים הממוזגים ובתי הקפה המעוצבים.
 הביקור בחלקה חיזק את תחושת הביטחון שיש לי בחבורה זו. החלקה נושקת ליישוב ותיק ובקרבתה בתים חדשים בשלבי בנייה שונים וממש צמוד לחלקה שלנו מוצב שלט של החברה האיטלקית שהחלה בשיווק בתים. כל אלה נטעו בי תחושת ביטחון שקיבלתי החלטה נכונה והאופק קרוב.
לחברה מספר פרויקטים. אילו הייתי בעלת חזון ואמצעים פנויים – הייתי משקיעה בפרויקטים נוספים כגון זה שעל שפת המריצה. אני בטוחה שבעוד עשור אצטער על כך שלא השקעתי שם. אני יכולה לראות בדמיוני איך המקום ישקוק חיים, לדמיין את הגשר המחבר בין פרוייקט זה והמולים ומרכז הקניות בעברו השני של הנהר.
פלובדיב שעד הנחיתה בה התקשיתי לבטא את שמה התגלתה כעיר מדהימה! הקולות, הריחות, המראות היו כל כך מוכרים שהרגשתי כאלו נולדתי בה. ומה היתה רבה הפליאה שכשחזרתי לארץ התברר לי ששתיים מחברותי הטובות נולדו בעיר זו.
ברברה, תולי, יובל דני וג'ורג – תודה על סוף שבוע נפלא בחברתכם.